<h1>תניא רבתי סימן כ"ב</h1>
<h2>דף ד:</h2>
אמר רב יהודה אמר רב ואמרי לה במתניתא תנא. (ויקרא י"א) והתקדשתם אלו מים ראשונים. והייתם קדושים אלו מים אחרונים. כי קדוש זה שמן הטוב. אני ה' אלהיכם זו ברכה. רבי זריקא א"ר אלעזר כל המזלזל בנטילת ידים [נעקר מן העולם, וא"ר אבהו ואמרי לה במתניתא תנא ג' דברים] מביאין את האדם לידי עניות. המשתין מים בפני מטתו ערום. [והמזלזל בנטילת ידים]. ומי שאשתו מקללתו בפניו, על עסקי תכשיטיה. והאוכל בנטילת ידים [בשופי] סופו להתעשר, דאמר רב חסדא אנא משאי מלא חופנאי ויהבו לי מלא חפנאי טיבותא.
והנוטל ידיו צריך שיגביה אצבעותיו למעלה, והכף למטה, שלא יצאו המים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים. אבל המטביל ידיו אין צריך להגביה את ידיו.
ומה שמברכין על נטילת ידים ואין מברכין על רחיצת ידים. מצאתי בשם רבינו האי גאון ז"ל. על שם שצריך להגביה ידיו במים ראשונים לאחר נטילתם. על שם (ישעיה ס"ג) וינטלם וינשאם כל ימי עולם. ורבינו שלמה ז"ל פירש. על שם הכלי שנוטלין ממנו לידים ששמו כך. והוא מחזיק רביעית לוג לכל הפחות כדי נטילה. כדאמרינן אנפק, אנבג, אנטל. זהו רביעית לוג של תורה.
והנוטל ידיו צריך לנגבן. שכל האוכל בלא נגוב כאילו אוכל לחם טמא. שנאמר (יחזקאל ד') ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא. לחמם טמא. בגימ' בלא נגוב ידים. ויש מפרשים [לחמם], כמו לח מים.
